Nazir
Daf 41a
הלכה: אֵי זֶהוּ מוּחְלָט מִסָּפֵק. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֶצְלוֹ וְהֶחֱלִיט אֶת אֶחָד מֵהֶן וְלֹא הִסְפִּיק לְהַחֲלִיט אֶת הַשֵּׁינִי עַד שֶׁנֶּחְלְפוּ לוֹ. זֶהוּ מוּחְלָט בְּסָפֵק. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. סָפֵק נָזִיר טָמֵא סָפֵק נָזִיר טָהוֹר אֲבָל נָזִיר וַדַּאי הָיָה. סָפֵק מְצוֹרָע טָמֵא סָפֵק מְצוֹרָע טָהוֹר אֲבָל מְצוֹרָע וַדַּאי הָיָה. אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אַחַר ס̇ יוֹם. וְשׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר ק̇ כ̇ יָמִים. כֵּיצַד. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא אַתָּה. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהִזָּה וְשִׁנָּה וְגִילַּח וְהֵבִיא. מָנָה שִׁבְעָה וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָמֵא. צֵא וּמְנֵה שִׁבְעָה וְהַשְׁלִימָן לִשְׁלֹשִׁים. מָנָה שְׁלֹשִׁים וְרָצָה לְגַלֵּחַ. אָֽמְרוּ לוֹ. נָזִיר טָהוֹר אַתָּה. וְאֵין נָזִיר טָהוֹר מְגַלֵּחַ עַל מִינֵי דָמִים. הֲרֵי זֶה מֵבִיא עוֹלָה וּמְגַלֵּחַ עָלֶיהָ. 41a חַטָּאת הָעוֹף וּמַתְנֶה עָלֶיהָ. וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי. הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. אִם טָהוֹר. הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנָיו וְאֶת גַּבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.
Traduction
Qu’appelle-t-on ''déclaré de présomption telle par doute''? Lorsque deux personnes viennent consulter sur leur état un cohen, qui déclare l’une d’elles impure avec certitude, et à peine a-t-il désigné celle des personnes qui est impure, qu’aussitôt elles se confondent, chacune des deux sera présumée impure par doute. C’est là ce qu’a enseigné R. Hiya (274)Tossefta à ce traité, ch. 6.: Le doute qu’éprouve le Nazir est de savoir s’il est impur ou pur, tout en étant certain d’être en état de Naziréat; de même, le lépreux doute s’il est en état d’impureté ou non, tout en étant certain d’avoir été lépreux (le doute porte sur le point de savoir à qui se réfère la déclaration faite par le cohen). ''Il pourra manger des saintetés au bout de 60 jours (après deux périodes d’abstinence), et boire du vin, ou se rendre impur pour les morts après 120 jours (quatre périodes)''. Voici comment cela aura lieu: Si l’un des doutes est survenu au premier jour de la période, on dira au Nazir qu’il est peut être impur, et, par suite, il devra compter sept jours de pureté, pendant lesquels il se fera asperger deux fois, pour se préparer à se raser et à offrir le sacrifice de la cessation; seulement, lorsqu’après le compte des sept jours, il voudra procéder à l’acte de se raser, on lui dira: ''Tu est peut être un Nazir pur, et malgré le compte de 7 jours déjà commencé, achève la période de trente jours'' (selon la règle en cas de pureté). Lorsqu’enfin il voudra le trentième jour se raser, on lui dira encore: Peut être es-tu resté Nazir pur, et un Nazir pur se fait seulement raser après les diverses sortes de sacrifices offerts. Par conséquent, il offrira l’holocauste, après lequel il se fera raser (275)En raison de la possibilité qu'il s'agisse d'une cessation du Naziréat pour impureté., puis le sacrifice d’expiation par un oiseau, en établissant la condition suivante: Si j’ai été impur, ce dernier sacrifice était dû, et l’holocauste représentera un simple don volontaire; si, au contraire, je suis resté pur, l’holocauste représentera l’offre obligatoire, et le sacrifice d’expiation, figuré par l’oiseau, est offert en raison du doute.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו מוחלט מספק. כלומר דלא תימא שהחליטו מספק דהא אין מחליטין על ספק צרעת אלא שנים שבאו אצל הכהן והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנתחלפו לו ואינו יודע למי מהם החליט כל אחד ספק מוחלט הוא:
הדא היא דתני רבי חייא. לפרושי המתני' דנזיר שהיה טמא בספק לאו בספק נזירות מיירי אלא שהיה נזיר ודאי וספק אם הוא טמא או טהור וכן מצורע ודאי היה אלא שהוא ספק אם הוא טמא או טהור שהספק אם החליטו או לא:
כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה. ומפרש לה לכולה מתני' כיצד אמרו אוכל בקדשים אחר ששים ושותה יין ומטמא למתים אחר ק''כ יום דמיירי שאירעו לו אלו הספקות ביום ראשון של ימי נזירותו ולפיכך אומרים לו בתחלה שמא נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה עליך לטהר מטומאת עת:
וגלח והביא. כלומר שהרי אתה צריך לגלח תגלחת טומאה ולהביא קרבן:
מנה שבעה ורצה לגלח. אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור יכול לגלח עד לאחר שלשים:
צא ומנה שבעה. כלומר אע''פ שמנית שבעה צא והשלימן לשלשים ובתוספתא גריס צא ומנה עשרים ושלשה להשלים שלשים:
מנה שלשים. ומותר בתגלחת ורצה לגלח אומרים לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים שצריך להביא קרבנותיו והשתא מפרש מה הוא מביא. ודין נזיר טהור ג' בהמות החטאת והעולה והשלמים ודין נזיר טמא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם ודין המצורע שתי צפרים בתגלחת הראשונה ולאחר ז' שמגלח תגלחת שניה מביא שלש בהמות החטאת והאשם והעולה ואם דל הוא מביא כבש לאשם וחטאת העוף ועולת העוף:
ה''ז מביא עולה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה. שהרי תגלחת זו היא ספק תגלחת נזיר טהור וספק תגלחת נזיר טמא וספק תגלחת מצורע מוחלט ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור ואף על גב דדין נזיר טהור שלש בהמות החטאת והעולה והשלמים הא אמרינן לעיל בפ''ו אם גילח על אחד משלשתן יצא הלכך מביא עולה שיכול להתנות עליה וחטאת העוף שהיא באה על ספק משום ספק נזיר טמא. ואכתי לא מפרש משום ספק תגלחת מצורע עד לקמיה:
ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי החטאת מחובתי ועולת בהמה נדבה ואם טהור הייתי עולה מחובתי וחטאת העוף בספק. ול''ג הכא מגלח את ראשו כו' עד לקמן לאחר כיצד וכן הוא בתוספת' שהרי א''צ כ''א שתי תגלחת של מצורע משום ספק כדלקמן:
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ לְהַחֲמִיר. מֵבִיא שְׁתֵּי צִיפּוֹרֵי דְּרוֹר. שׁוֹחֵט אֶחָד מֵהֶן עַל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִים. חוֹפֵר וְקוֹבְרָהּ בְּפָנָיו וָאֲסוּרָה בַהֲנָייָה. וְגִילַּח רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָעִין מְגַלְּחִין אוֹתָהּ. וּמוֹנִין שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא עוֹלַת בְּהֵמָה אֲחֶרֶת וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. וְאִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה אוֹ חוֹבָה וְהַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי. אִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה חוֹבָה אוֹ נְדָבָה וְהַחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ.
Traduction
En quoi consistera l’augmentation (l’aggravation due en se rasant la première fois, à cause de l’impureté de lèpre)? A offrir d’abord (pour doute de la lèpre) deux oiseaux en liberté (276)Non domestiques., dont le Nazir égorgera l’un au-dessus d’un vase d’argile, près de l’eau vive, qu’il enterrera dans un trou creusé sur place, afin de n’en tirer aucune jouissance; puis, il se rasera la tête, la barbe, et jusqu’aux sourcils, selon l’usage de raser les lépreux guéris; après quoi il comptera une période complète de Naziréat de trente jours, et il sacrifiera ensuite un nouvel holocauste, en énonçant le raisonnement suivant: Si j’ai été impur, le premier holocauste sera considéré comme don, et le second est obligatoire, outre que le sacrifice d’expiation sera offert comme il est dû; si j’ai été pur, le premier holocauste offert devra être considéré comme obligatoire, le second (offert maintenant) est un don volontaire, comme le sacrifice d’expiation est présenté pour cause du doute. Puis, il procédera de nouveau à l’acte de se raser la tête, la barbe et les sourcils.
Pnei Moshe non traduit
כיצד עושין לו להחמיר. ומפרש מה צריך עוד להביא בתגלחת הראשונה משום ספק מצורע מוחלט:
מביא שתי צפרים דרור. כדין תגלחת חלוטו של מצורע וגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שהמצורע מגלח ועדיין אסור לאכול בקדשים דשמא מוחלט היה וטעון עוד תגלחת שניה של מצורע והבאת קרבנותיו לאחר שבעה ימי ספרו וזה אי אפשר לו לגלח סוף שבעה דשמא לא היה מצורע מוחלט אלא נזיר טמא היה ותגלחת זו בשביל תגלחת טומאה היתה וכדנקט הכלל במתני' דספק תגלחת מצורע אינו דוחה לאיסור תגלחת בימי נזירות והלכך צריך לחזור ולמנות עוד ימי נזירות טהרה שלשים יום:
ומביא עולת בהמה אחרת. לספק נזירות טהרה ומביא עוד חטאת העוף משום ספק תגלחת שניה של מצורע כדי להתירו בקדשים כדלקמן:
ומתנה עליה ואומר. אם נזיר טמא הייתי העולה ראשונה נדבה שלא היה מחויב אז להביא קרבן טהרה של נזיר וזו עכשיו חובה בשביל נזירות טהרה וחטאת העוף הראשונה שהקרבתי מאז היתה מחובתי ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וחטאת העוף היתה מספק ומגלח ראשו וזקנו כו' דשמא תגלחת שניה של מצורע היא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְמָחֳרָת הוּא מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוֹג שֶׁמֶן עַל גַּבָּיו וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סְפֵיקִי. וְיִשְׁחוֹט בַּצָּפוֹן וְטָעוּן מַתַּן בְּהוֹנוֹת וְנֶאֱכַל לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכָל מָקוֹם לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חַצּוֹת. אֲבָל חֲכָמִים הוֹדוּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַקֳּדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
Traduction
R. Simon dit: le lendemain (selon la règle pour le lépreux guéri), cet homme offrira le sacrifice de péché, accompagné d’un loug d’huile, en vertu de ce raisonnement: Si j’ai été impur, je remplis mon devoir; sinon, je l’offre à cause du doute. On égorgera le sacrifice au nord de l’autel, il faudra que l’aspersion sur les orteils ait lieu; la partie comestible de l’animal sera réservée aux mâles jusqu’à minuit du jour de l’offre. Les autres sages ne partagent pas cet avis de R. Simon (de raisonner dans la double hypothèse, à cause du doute); car, il peut arriver ainsi qu’un sacrifice non dû (offert, en ce cas, comme don) soit relégué indûment, à titre de reliquat tardif, dans la salle des chairs devenues impropres (277)''La faculté pour les cohanim de manger la chair des sacrifices obligatoires a une durée moindre que celle de manger des dons volontaires; or, telle chair, déclarée impropre au premier titre, pourra être valable encore à titre de don.''.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש אומר למחרת הוא מביא אשמו. כדין המצורע שמביא למחרת יום תגלחתו אשמו ולוג שמן עמו ומתנה עליה ואומר אם טמא מוחלט הייתי הרי זה האשם והלוג מחובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי ויהא לשלמי נדבה:
וישחוט בצפון כו'. כדין חומר האשם ובתוספתא מסיים לדברי ר''ש וסמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק וזהו כדין חומר השלמים:
אבל חכמים לא הודו לר''ש. שאין להתנות בכך דשמא שלמים הן וממעט בזמן אכילתן ומביאן לידי נותר ואין מביאין קדשים לבית הפסול:
הָבִיא חַטָּאת בְּהֵמָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת בְּהֵמָה. הַטָּאת הָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁהֲרֵי עָשִׁיר שֶׁהֵבִיא קָרְבָּן עָנִי לֹא יָצָא. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִכְתּוֹב נְכָסָיו לְאַחֵר וְיָבִיא קָרְבָּן עָנִי. נִמְצָא עָשִׁיר מֵבִיא חַטָּאת עוֹף. וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הֲרֵי הִיא חוֹבָתִי. וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא סָפֵק.
Traduction
Pour faire face en ce cas à l’obligation qui naît lors de l’acte de se raser la seconde fois (vu le doute), on ne saurait offrir pour sacrifice d’expiation un quadrupède, puisque ce Nazir est incertain d’être astreint à une telle offre; et il ne saurait apporter non plus un sacrifice d’expiation consistant en un oiseau, puisqu’un homme riche qui apporterait un tel sacrifice assigné pour un pauvre n’a pas rempli son devoir (278)Negaim, 14, 12.: comment donc faire? Il fera d’abord une donation écrite de ses biens à un autre; puis (devenu ainsi pauvre), il offrira le sacrifice d’oiseau incombant aux pauvres; il se trouvera donc que cet homme, quoique riche en réalité, offrira seulement un oiseau pour sacrifice d’expiation, en raisonnant toujours de même: Si j’ai été impur, c’était mon devoir; sinon, ce sera une offre volontaire faite par suite du doute.
Pnei Moshe non traduit
הביא חטאת בהמה אינו יכול. השתא מפרש מה הוא מביא בתגלחת שניה בשביל ספק מצורע להביא חטאת בהמה אינו יכול:
שאין לו חטאת בהמה. כלומר שמא אינו מחויב להביא חטאת בהמה של מצורע דשמא לא היה מצורע מוחלט ואין חטאת בהמה באה על ספק ולהביא חטאת העוף נמי אינו יכול שהרי קרבן עני הוא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא כדתנן בפי''ד דנגעים:
כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר. והרי הוא עני ויביא קרבן עני נמצא דלפעמי' העשיר מביא חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם מצורע טמא אני ה''ז חובתי ואם לאו הרי הוא ספק ועכשיו מותר לאכול בקדשים שהרי הביא כפרתו על ספק חלוטו ועדיין אסור לשתות ביין ולהטמא למתים דשמא מוחלט היה ואלו שתי תגלחיות בשביל תגלחת מצורע היו והימים שמנה אין עולין לו לנזירותו:
אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מִיָּד. לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אֵינוֹ יָכוֹל. שֶׁאֵין נְזִירוּתוֹ עוֹלָה לוֹ מִתּוֹךְ צָרְעָתוֹ.
Traduction
Cet homme sera alors complètement apte (finalement pur) à manger de suite même des saintetés; cependant (en raison du doute), il ne peut encore ni boire du vin, ni se rendre impur pour un mort, car les jours à compter pour la cérémonie de guérison de la lèpre ne comptent pas pour ceux de l’abstinence.
Pnei Moshe non traduit
שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו. שהרי ימי גמרו וימי ספרו של מצורע אין עולין לימי נזירות וגרסינן הכא כיצד עושין לו כו' כמו שהוא בתוספתא ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות. כיצד עושין לו. אחר אלו שתי תגלחות הראשונות:
מוֹנֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּמֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שְׁלֵמִין וּמַתְנֶה עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשֹׁנָה חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה. וְהַחַטָּאת סָפֵק. וּמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כול'.
Traduction
vide
Nazir
Daf 41b
כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ כְּדִבְרֵי בֶּן זוֹמָא. הֲרֵי זֶה מֵבִיא עוֹלַת בְּהֵמָה וּמְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַטָּאת הָעוֹף וּמַתְנֶה עָלֶיהָ וְאוֹמֵר. אִם טָמֵא הָיִיתִי הַחַטָּאת מֵחוֹבָתִי וְהָעוֹלָה נְדָבָה. אִם טָהוֹר הָיִיתִי הָעוֹלָה מֵחוֹבָתִי וְחַטָּאת סָפֵק. מְגַלֵּחַ עָלֵיהָ 41b רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ וְגַבּוֹת עֵינָיו כול'.
Traduction
Comment donc faire, après le double acte final, pour se raser? On adoptera le procédé conforme à l’avis de Ben Zoma, savoir: on comptera une nouvelle période (279)En raison de l'hypothèse que les précédentes aient servi pour le final de la lèpre. de trente jours, après quoi on offrira une victime en holocauste qui précédera l’acte de se raser, puis un sacrifice d’expiation par un oiseau, en raisonnant ainsi: Si j’ai été impur, le sacrifice d’expiation a été offert par devoir et l’holocauste constitue un don; si j’ai été pur, l’holocauste a été offert pour remplir mon devoir, et le sacrifice d’expiation a été offert à cause du doute. Il comptera donc une période de trente jours, puis offrira les trois sacrifices réglementaires au complet, en raisonnant de même: Si j’ai été impur, le premier holocauste représentera un don, et celui qui est offert maintenant le sera comme devoir obligatoire; si j’ai été pur, le premier aura été offert comme devoir et celui-ci comme don, tandis que le sacrifice d’expiation sera douteux, puis le Nazir se rasera, et aussitôt après il pourra boire du vin et se rendre impur pour un mort (définitivement il sera libéré).
Pnei Moshe non traduit
כדברי בן זומא. עושין לו דאמר במתני' דלעיל שמתנה בספק נזירות טהרה וטומאה ומביא קרבנותיו לחצאין וה''ז מונה ל' יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה ומביא חטאת העוף בשביל ספק נזירות טומאה ומתנה עליה כו' ול''ג הכא ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו שהרי אלו תגלחות האחרונות בשביל ספק נזירות הן וטעות הדפוס הוא אגב גררא דלעיל:
מונה שלשים יום. לפי שעדיין ספק שמא שתי תגלחות הראשונות בשביל מצורע היה ותגלחת השלישית בשביל נזירות טומאה היתה ולפיכך צריך למנות עוד ל' יום ומביא עכשיו קרבנותיו שלמין כל הג' קרבנות של נזירות טהרה ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה מה שהקרבתי בתגלחת השלישית נדבה היתה וזו עכשיו חובה ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה:
והחטאת ספק. על שלש תגלחות ראשונות קאי שהחטאות ספקות היו דאע''ג דכבר התנה אגב גררא נסבה דעכשיו אינו צריך להביא חטאת העוף שהרי אין עומד עכשיו בספק נזירות טומאה אלא שלש בהמות של נזירות טהרה הוא דמביא ועל העולה הוא דמתנה בשביל עולה הראשונה שהביא:
שׁוֹתֶה יַיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים מִיַּד. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁנָּזַר מִתּוֹךְ יְמֵי נְזִירוּתוֹ. אֲבָל אִם נָזַר מִתּוֹךְ יְמֵי צָרְעָתוֹ אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. שׁוֹתֶה בַּיַּיִן וּמִיטַּמֵּא לַמֵּתִים אַחַר ד̇ שָׁנִים.
Traduction
– Tout ce qui vient d’être dit (par rapport aux divers états hypothétiques) est vrai lorsqu’il s’agit d’un simple Naziréat de trente jours; mais s’il s’agit d’un Naziréat d’un an, sur lequel sont venues se greffer des complications pour doute d’impureté de lèpre, le Nazir se rasera une première fois au bout d’un an; il pourra manger des saintetés après un espace de deux ans (à la suite d’un second cérémonial), et il ne sera complètement libre de boire du vin et de se rendre impur pour les morts qu’après quatre ans (après une dernière cérémonie).
Pnei Moshe non traduit
שותה יין ומטמא למתים מיד. עכשיו אחר כל התגלחות הותר בכל ונמצא אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומטמא למתים אחר מאה ועשרים יום:
ה''ג כמו שהוא בתוספתא בד''א בזמן שנזר שלשים אבל נזר שנים עשר חדש אוכל בקדשים כו'. דכמו שהדין בנזירות סתם כן הדין בנזירות מרובה שאם אירע לו ספק טומאה וספק מוחלט בתחלת ימי נזירותו מגלח תגלחת הראשונה בסוף שנה ואוכל בקדשים לאחר ב' שנים אחר תגלחת שניה כו' כמו שפירשנו לעיל:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי בֶּן זוֹמָא. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. לְעוֹלָם הוּא בַחֲלִיטוֹ עַד שֶׁיָּנִיף הָאָשָׁם. רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. שֶׁיָּנִיף האדם יְהֵא זֶה בַחֲלִיטוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה לֹא. מָצִינוּ כַּמָּה אֲשָׁמוֹת דּוֹחִין מִפְּנֵי הַסְּפֵיקוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁנֵיהֶם יִשָּׁחֵטוּ בַצָּפוֹן וְיֵאָֽכְלוּ כַּחוֹמֶר שֶׁבָּהֶן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין מֵבִיאִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
Traduction
R. Yohanan dit: Selon Ben-Zoma, il suffit pour expier le doute (280)Le défaut d'un sacrifice réel de péché - s'il était dû - ne serait pas un obstacle à la pureté de l'homme. de sacrifier un oiseau (en dehors de l’holocauste représenté par un animal); mais, selon les autres sages, l’homme qui avait été supposé impur reste dans un tel état déclaré, jusqu’après l’offre du sacrifice de péché accompagné d’une mesure d’huile, que le cohen doit présenter et agiter. -Mais, objecta R. Jérémie, se peut-il que la situation de cet homme subsiste et dépende uniquement de cette agitation? -Certes, répliqua R. Yossé, on trouve bien des fois que les sacrifices de péché sont ajournés (et renouvelables) à cause du doute, comme il a été enseigné (281)(Zevahim 8, 3).: lorsque par suite d’erreur un sacrifice de péché a été confondu avec une offrande pacifique, R. Simon prescrit d’égorger les deux victimes au nord de l’autel, et, pour la consommation, d’observer les règles du plus grave des deux sacrifices (réservés aux mâles des Cohanim, un jour et une nuit); les autres sages ne sont pas de cet avis, car, disent-ils, il ne faut pas qu’à cause du doute le sacrifice offert indûment (et qui est peut-être un don volontaire) soit apporté en vain dans la cellule des chairs impropres (282)Comme ci-dessus, p. 178, note 3. (on devra laisser paître les animaux jusqu’à l’arrivée d’un défaut qui permet de les racheter, puis on acquerra pour l’offre le plus bel animal de chacune des deux sortes dues, en ajoutant de l’argent profane pour payer le surplus du rachat; c’est donc que, selon les sages, les sacrifices de péché sont parfois ajournés).
Pnei Moshe non traduit
זו דברי בן זומא. שאינו צריך להביא בשביל ספק מוחלט אלא חטאת העוף עם עולת בהמה בשביל ספק נזירות כמו שנתבאר דס''ל דאין האשם מעכב:
אבל דברי חכמים לעולם הוא בחלוטו עד שיניף האשם. עד שיביא אשמו ולוג השמן להניף עמו כדין המצורע בימי טהרתו דס''ל האשם מעכב:
ר' ירמי' בעי. על זה שיניף האשם יהא זה בחליטו וכי בשביל תנופת האשם יהא זה עדיין בהחלטו וכי היכן מצינו שהתנופה מעכבת:
א''ל ר' יוסי למה לא. והרי מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספקות שהן נדחין מחמת הספק וצריך להביא אשם אחר:
דתנינן תמן. בזבחים פ' התערובות אשם שנתערב בשלמים ר''ש אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן לזכרי כהונה ליום ולילה א' כדין האשם וס''ל לר''ש דעל האשם נמי מתני ובעל השלמים נמי יוצא ידי שלמים שכל אחד קרב למי שהוא:
א''ל אין מביאין קדשים לבית הפסול. כדפרישית לעיל אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו אלמא דלרבנן נדחין האשמות מפני הספק וצריך להביא אשם אחר וס''ל דאשם מעכב:
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְיַעֲשׂוּ לוֹ תַקָּנָה לְיֵינוֹ. אָמַר לֵיהּ. וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. הָרָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. יָצָא זֶה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
Traduction
R. Jacob de Darom demanda en présence de R. Yossé: pourquoi est-il défendu à ce Nazir de boire jusqu’après le soixantième jour, et ne pas établir, en faveur du vin, un allégement (pour libérer cet homme à cause du doute)? -C’est que, répondit R. Yossé, il est écrit (Nb 6, 18): Le Nazir se rasera à l’entrée de la tente d’assignation; cette faculté (avec ses conséquences légales) est accordée à celui qui est en état d’entrer au Temple (complètement pur), excepté celui qui n’en est pas digne (à cause du doute, et, par suite il sera privé de boire). R. Zeira dit au nom de R. Judan qu’une Mishna (283)Ci-dessus, (6, 11). Cette phrase placée plus bas dans les éditions, est disposée ici par le commentaire Pné-Mosché. le confirme, en disant: ''Selon R. Simon, dès que le Nazir a été aspergé par le sang de l’un de ses sacrifices, il lui sera permis de boire du vin et de se rendre impur pour les morts''.
Pnei Moshe non traduit
ויעשו לו תקנה ליינו. אמאי אסור לשתות ביין עד לאתר ששים יום ויעשו לו תקנה להתירו ביין דנהי דמספקא לן בתגלחות הראשונות אם עלו לו בשביל תגלחת נזיר הא קי''ל דאין תגלחת הנזיר מעכבתו לשתות ביין ולמה לא הקילו בו חכמים מספק וה''ה דשייכא האי קושיא לענין טומאה דכיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר בכל הוא אלא דלהטמא למתים לא שייך לשון תקנה גביה והלכך לא נקט אלא ליינו:
הראוי לבא אל פתח אהל מועד. בעינן יצא זה שאיני ראוי לבא בשביל ספק טומאה מעכבתו לשתות ביין כדאמרינן בעלמא כל שאין ראוי לבילה הבילה מעכבת בו:
והכא גרסינן הא דרבי זעירא בשם רבי יודן דלקמן דעלה שייכא. מתניתא אמרה כן דתנינן לעיל בפ''ו ר''ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהטמא למתים אלמא ראוי לזרוק עליו בעינן דביה אין התגלחת מעכבת אבל אם אינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד ולזרוק עליו לא:
שְׂעָרוֹ מָהוּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שְׂעָרוֹ אָסוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׂעָרוֹ מוּתָּר. רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי. בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. אוֹ בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ פְּלִיגִין. אִין תֵּימַר. בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. הָא בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא אָסוּר. אִין תֵּימַר. בְּנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ פְּלִיגִין. הָא בִמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יִרְמְיָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ בִּמְצוֹרָע שֶׁנָּזַר פְּלִיגִין. הָא בְנָזִיר שֶׁנִּצְטָרֵעַ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
Traduction
A l’égard du Nazir qui est en état de doute d’impureté par la lèpre, quelle sera la règle pour sa chevelure? (Est-il permis d’en tirer profit, ou non)? R. Jacob b. Aha dit que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish sont en désaccord à ce sujet: R. Yohanan interdit tout profit à tirer de cette chevelure; R. Simon b. Lakish ne le défend pas. R. Zeira demanda: sur quoi porte cette discussion? S’agit-il entre ces deux docteurs d’un homme devenu sujet au doute d’impureté par la lèpre, avant le Naziréat, ou d’un Nazir atteint ensuite de cette impureté (avec certitude)? Car, si la première hypothèse se réfère à la discussion, tous s’accorderaient à défendre la jouissance dans le seconde hypothèse; mais si la discussion se réfère à cette dernière, ils s’accorderaient tous à déclarer libre le premier cas? Il est évident, répondit R. Jérémie, qu’il y a discussion pour l’homme sujet au doute de la lèpre avant de devenir Nazir; mais tous s’accordent à déclarer l’interdit pour le Nazir devenu lépreux.
Pnei Moshe non traduit
שערו מהו. בהנאה דקיימא לן שער הנזיר אסור בהנאה וזה שיש בו ספק תגלחת מצורע מהו שיהא שערו אסור בהנאה מספק:
רבי זעירא בעי. במאי פליגי אם במצורע שנזר שחל עליו ספק מצורע מוחלט קודם שנזר באותו יום או בנזיר שנצטרע פליגי ומפרש ואזיל הבעיא דאין תימר במצורע שנזר פליגי ובהא קאמר ר''ל שערו מותר דלא אתי איסור שער נזיר מספק וחל על תגלחת מצורע אבל בנזיר שנצטרע ד''ה אסור הואיל וכבר חל עליו איסור שער נזיר בתחלה או דילמא בנזיר שנצטרע פליגי ובהא אמר רבי יוחנן הא במצורע שנזר ד''ה מותר:
רבי ירמיה פשיטא ליה. בהא דלא פליגי אלא במצורע שנזר הא בנזיר שנצטרע ד''ה אסור גרסינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source